לפניי תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף, מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975, בגין נזקים שנגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים, בהפרש של כחודשיים אחת מן השנייה. שתי התאונות אירעו בעת רכיבה על אופנועים.
הנתבעת הכירה בחבותה ובכיסוי הביטוחי והמחלוקות שבין הצדדים הינן באשר לנכות הרפואית, הנכות התפקודית ונזקיו של התובע.
התובענה וההליכים
כאמור, התובע נפגע בשתי תאונות אופנוע, האחת מיום 31.7.06 והשנייה מיום 21.9.06. אין מחלוקת על כך כי פגיעתו של התובע בתאונה הראשונה לא הייתה חמורה. לבקשת התובע, מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, ד"ר יוחנן חורב. חוות דעתו של המומחה הוגשה בדצמבר 07', ולבקשת התובע, זומן המומחה לחקירה על ידי בא כוחו בבית המשפט.
בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת נצר, ביום 2.3.09, עת כיהנה כב' השופטת נצר בבית משפט זה, נשמעה חקירתו של המומחה על ידי הצדדים. בינתיים, מונתה כב' השופטת נצר לכהונה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע והיא החליטה ביום 16.3.10, שלא להמשיך ולשמוע את ההליכים בתיק זה לפניה. בעקבות כך, ביקש ב"כ התובע לזמן שוב את ד"ר חורב לחקירה בבית המשפט, בפניי. חקירתו של המומחה נשמעה בספטמבר 11', נשמעה גם חקירתו הנגדית של התובע והצדדים סיכמו בכתב.
הנכות הרפואית
בחוות דעתו מיום 7.12.07, סוקר ד"ר יוחנן חורב ארוכות את תולדות הפגיעה, הבדיקות הרפואיות והניתוחים שעבר התובע, תלונות התובע ומצבו הרפואי בעת הבדיקה.
בתמצית, מסכם ד"ר חורב וכותב כי בבדיקתו של התובע בחדר המיון ובבדיקת אורטופד מטעם קופת חולים, לא הודגמו ממצאים ספציפיים בעקבות התאונה הראשונה. התובע לא דיווח על תסמינים המשכיים לאחר תאונה זו, ולכן, מצא המומחה שלא נותרה לתובע נכות בקשר עם התאונה הראשונה מיום 31.7.06.
לגבי התאונה השנייה, כותב המומחה, כי לתובע נגרמה חבלה בברך שמאל. הוא אובחן כסובל מקרע מלא ברצועה הצולבת הקדמית ומקרע בשני המיניסקוסים באותה הברך. הפגיעות הודגמו בבדיקת MRI ובסקירה ארטרוסקופית. הקרע במיניסקוס המדיאלי היה חלקי ויציב ולא הצריך פעולה מתקנת. במהלך הניתוח האורטרוסקופי, ביום 28.11.06, בוצעה הטרייה של הקרע המתלה במיניסקוס הלטראלי ושוחזרה הרצועה הצולבת הקדמית בעזרת שתל עצמי, שנלקח מגיד הפיקה.
עוד כותב המומחה, כי בבדיקה הקלינית בפניו, הודגמה יציבות תקינה במישור הקדמי של הברך, אך נותרו דלדול בהיקף שרירי הירך והסובך בשמאל והגבלה בסוף טווח הכיפוף.
בהמשך, על פי חוות הדעת, בבדיקת MRI ביום 18.6.07, הודגמה תקינות של שתל הרצועה הצולבת הקדמית, אך הודגם גם קרע במיניסקוס הלטראלי. המומחה מייחס ממצא זה לכריתה חלקית של המיניסקוס הלטראלי שבוצעה במהלך הניתוח הארטרוסקופי. בבדיקה הודגם גם חשד לקיום קרע אנכי בהיקף הקרן האחורית של המיניסקוס המדיאלי. עוד רושם המומחה, כי בניתוח האורטרוסקופי הודגם קרע חלקי יציב במיניסקוס המדיאלי, שלא הצריך טיפול.
בסופו של יום, מצא המומחה, שבגין מצב לאחר שחזור הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל, שהשיג תוצאה תקינה וכריתה חלקית של המיניסקוס הלטראלי, עם דלדול היקף שרירי הירך והסובך, והגבלה בסוף טווח הכיפוף, קיימת לתובע, לפי תקנה 48(2)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי, נכות צמיתה בשיעור של 10%.
כאמור, התובע לא השלים עם קביעת המומחה, וביקש, פעמיים, לחקור את המומחה בדיון בבית המשפט. לטענת התובע, נכותו הרפואית גבוהה מ- 10%, שכן יש לקבוע נכות נוספת בשל כך שהתובע נפגע לא רק ברצועה הצולבת, אלא גם במיניסקוסים וכן בשל פגיעה בסחוס הפיקה. התובע טוען, כי בקביעת שיעור הנכות, לא הביא המומחה בחשבון את הפגיעות האמורות.
לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה, את פרוטוקול הדיון המתעד את חקירותיו של המומחה על ידי הצדדים ואת טענות הצדדים, מצאתי שיש מקום לקבל באופן חלקי את טענות התובע לעניין נכות בשיעור גבוה יותר מזו אשר נקבעה על ידי מומחה בית המשפט.
המומחה נשאל על ידי ב"כ התובע, האם פגיעה שכוללת נזק ברצועה צולבת, ללא מעורבות של המיניסקוס, היא חמורה יותר מפגיעה שכוללת הן פגיעה ברצועה הצולבת והן פגיעה במיניסקוס. תשובת המומחה הייתה כי: "
...קרע ברצועה צולבת קדמית בלבד יש לו עדיפות מבחינת החומרה. פגיעה רק במיניסקוס כמובן היא קלה יותר מרצועה צולבת. ציינתי שרצועה צולבת קדמית זה האישו בפגיעה הזאת". (עמ' 3 לפרוט', שו': 3-6).
בהמשך הוצגו למומחה תוצאות הפענוח של בדיקת ה- MRI שעבר התובע, והוא נשאל מה עוד רואים בפענוח, מלבד הקרע ברצועה ובמיניסקוסים והמומחה השיב: "
חבלות. קווי שבר בטיביה (עצם השוק המקורבת), יותר באספקט האחורי, בקונדאי הפמור המדיאלי. יש קווי שבר גם בפיבולה המקורבת". (עמ' 4 לפרוט', שו': 9-10). כלומר, המומחה אישר שלתובע פגיעות נוספות על אלה שצוינו בחוות דעתו. המומחה נשאל האם, כאשר קבע את אחוזי הנכות, לפי מה שהוא ידע באותו השלב, לא היה נזק בסחוס של הפיקה ואחוזי הנכות שקבע לא התייחסו לזה בכלל ותשובת המומחה הייתה: "
התשובה חיובי...". כשהוצגה למומחה בדיקת ה- MRI הראשונה, שבוצעה לתובע 6 ימים לאחר התאונה, אישר המומחה כי כבר אז ראו פגיעה בפיקה של הברך, בצטטו את הפענוח: "
חסר בסחוס הפיקה בפצט המדיאלי (משטח פרקי)". (עמ' 6 לפרוט', ש': 3).
המומחה נשאל על ידי ב"כ התובע, האם בחוות דעתו הוא יצא מתוך נקודת הנחה שלתובע לא נגרמה פגיעה בסחוס הפיקה והוא השיב תשובה חיובית (עמ' 5 לפרוט', שו': 1-3).
לתובע נעשה מיפוי עצמות באוגוסט 08', הוא הוצג למומחה, וזה מסר כי הקליטה באזור הפיקה היא בגלל הפעולה הכירורגית שנעשתה לתובע בניתוח הראשון, באוגוסט 06', ובלשון המומחה: "
יש פה קליטה באזור הפיקה. אני חייב לציין שבאזור הזה נעשתה פעולה כירורגית, אותו מקטע עצם שנלקח כחלק מהשתל הוא בעל פוטנציאל ליצור ריכוז מוגבר במיפוי עצמות. בדיקת מיפוי עצמות היא בדיקה עדינה, שיכולה להיות חיובית, אפילו שנה ויותר אחרי כל אירוע, חבלתי או ניתוחי...יכול לקחת שנה לפחות". (עמ' 7 לפרוט', שו': 1-5). משהבהיר ב"כ התובע למומחה שהמיפוי נעשה כמעט שנתיים לאחר הניתוח שבו נלקח השתל מגיד הפיקה, השיב המומחה שבניתוח השני נעשתה פעולה שהיא כשלעצמה יכולה ליצור גם תגובה חיובית במיפוי עצמות. (עמ' 7 לפרוט', שו': 13-17). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמומחה אישר שהפגיעה בפיקה נצפתה כבר ב- MRI הראשון, שנעשה לתובע 6 ימים לאחר התאונה השנייה. בעניין זה, יש מקום גם להפנות לעמ' 8-9 לפרוט', שם נשאל המומחה שאלות שונות בנושא זה והמומחה אמר שהמדובר הוא בהתפרמות של המשטח הסחוסי של הפיקה וכי כאשר המדובר הוא ברמת שחיקה גבוהה, זה יכול לגרום לכאבים. המומחה גם ציין, שבמקרה הנדון לא בהכרח זה המצב ומסר כי לטעמו, ההתעסקות בנושא זה יוצר רושם שלא תואם את מידת החומרה של הממצא. (עמ' 9 לפרוט', שו': 10-13).
חשוב גם להביא את התייחסותו של המומחה לעניין מקור הנזק לפיקה, כאשר אישר שכיום, לא ניתן לדעת האם הנזק נגרם בתאונה, או כתוצאה מהניתוח הראשון שעבר התובע בעקבות התאונה וכי בכל מקרה, המדובר הוא בתוצאה של התאונה. (עמ' 6 לפרוט', שו': 16-24).